בובר לא השתייך לזרם הסוציאליזם האוטופי בפילוסופיה, אלא חשב יותר בכיוון המעשי היומיומי של בניית יחסים אישיים בתוך הקהילה הפרטנית כדרך לישועתה של האנושות. לבובר היתה חשובה ה"זיקה": ההתייחסות האישית של אדם לאדם, ההתעניינות הכנה באחר, הדיאלוג בין אדם לאדם, אבל לא כאובייקטים - כצעד ראשון לקראת בנייתה של קהילה מלוכדת ואזי לחברה שוויונית ונאורה. החזרה של האדם לעצמיותו יכולה להתגשם בתהליך של שינוי הזיקה
של כל אדם הן לעצמו והן לאדם האחר.
לכן, על פי השקפת עולם כזאת, היה בובר מקבל את מיזם בנק הזמן
כשיטה מעשית מתאימה ליישום המטרה של פיתוח זיקה בין הפרטים
בקהילה לקראת בנייתם של תאים חברתיים מלוכדים שיהוו, בסופו של
תהליך, קהילה אנושית שוויונית ומתפקדת היטב. אף שבובר כבר איננו
איתנו, נוכל להיעזר בהשראתו.
בנק הזמן בירושלים
סוחרים בזמן
במועדון ההשקעות - מיזם חברתי של בנק הזמן – 'גינות העיר' בירושלים, לומדים תושבי הקהילה כיצד לפעול נכון מול הבנקים ואיך להתייחס לכסף ברצינות.
בנק מול בנק.
מאת: חגית באלי
בנק הזמן, 'גינות העיר'
"הורידו לי שלוש מאות שקלים מחשבון הבנק ואין לי מושג למה!!"- מתרעם ישראל במהלך אחת הפגישות של מועדון ההשקעות של בנק הזמן. חברי המועדון האחרים שולפים אף הם תדפיסי חשבונות הבנק ומראים לישראל שהוא דווקא נמצא 'בחברה טובה' ושמצבו כלל לא רע.
כך נפתחת אחת מפגישותינו במועדון ההשקעות במסגרת בנק הזמן. בין המשתתפים תוכלו למצוא אמא בשנות החמישים, שילדיה שואלים אותה כיצד להשקיע את הכסף והיא מתביישת שאין לה תשובות; רותי, לעומתה, מגיעה למפגש בתואנה שהיא "רוצה להתעשר": הידיעה שבקרוב היא לא תיפול בידיעותיה מאחיה הבנקאי ה"מבין בתחום שוק ההון" עושה אותה מאושרת; לשולה, משתתפת אחרת בקבוצה, יש דודה, שמתרברבת ללא הרף על המהלכים המוצלחים שלה בבורסה. שולה מתבאסת מהסיפורים ומחליטה לנקוט פעולה ולהשלים את החומר במועדון ההשקעות.
אמא שלי פנסיונרית. היא כאן כדי ללמוד לנהל נכון את תקציב משק הבית שלה ולהתחקות אחר נדידת קופות הגמל מהבנקים לחברות הביטוח ובחזרה. ואני? נמאס לי להיכנס לבנק, להביט באורית הפקידה העייפה מהבנק בעיני עגל ולהקשיב להצעותיה מבלי להבין דבר!!
מה שקרה לישראל ידידנו יכול לקרות לכל אחד מאתנו, אם במשך תקופה מסוימת הוא לא ייגע בחשבון הבנק: הבנק יחשיב את החשבון ל"חשבון רדום", בזכות המוקנית לו מאת בנק ישראל, וישקיע את הכסף מבלי ליידע את הלקוח התמים. לכשזה יזדקק לכסף וירצה את כספו נזיל הוא יתבקש, כמובן, לשלם גם את עמלת המכירה ואולי גם לספוג את ההפסד בהשקעתו של הבנק. עלות חוסר הידיעה הפשוטה של העניין עלתה לישראל 600 ₪. ישראל הפנים את העניין היטב דרך הכיס. אנו למדנו זאת במועדון ההשקעות.
בעל המאה הוא בעל הדעה
"מועדון ההשקעות הוא קונספט קהילתי שהבאתי מארה"ב" מספר גדעון, עמית בבנק הזמן, שעבד כיועץ השקעות בארה"ב, ויזם את הקמת המועדון במסגרת בנק הזמן. "מדובר בלמידה קבוצתית של אנשים מהשורה, שמעדיפים למידה המתחשבת בקצב הלמידה האישית שלהם. לא נשאיר אבן לא הפוכה", מבטיח לנו היוזם וממליץ לנו להקדיש מדי יום 5 דקות לפחות לקריאת מאמר על שוק ההון ולהגיע בהתמדה למפגשים מצוידים בשאלות. "אנשים מבינים שכדי לשחק במשחק החיים יש לדעת את הכללים, להסתגל ולהתעדכן. מי שלא מתעדכן באופן שוטף נשאר מאחור ומפסיד בגדול" אומר גדעון. גם אם לא פספסנו את הידיעה על הצונאמי הכלכלי שעובר עכשיו על כל העולם, לא לכולנו כלי הניתוח להבין את ההשלכות שלו על המערכת הבנקאית בארצנו הקטנטונת.
ב- ,Investment Clubsמועדונים כשלנו הקיימים בארצות הברית, נפגשים החברים ומרכיבים יחד תיק השקעות משותף עם כסף אמיתי. במועדון שלנו מנוהל תיק וירטואלי, כשההון הראשוני היה 10 מיליוני שקלים. למרות היותו תיק וירטואלי יש חברים שאינם ישנים בלילות כאשר רכיב מסוים של התיק איננו מתפקד וקופצים משמחה כאשר ה"השקעות" מוצלחות. המועדון המתקדם, שזה עתה סיים את פעילותו, כבר נדד בהשקעותיו לכל העולם: סין, הודו, ברזיל ועוד, בעוד שאנו, חברי המועדון השני שהקים גדעון, ה'ירוקים' בתחום, מתעסקים בשקלים, עדיין לא בירוקים ואחרים.
תופעת היען
יעל, משתתפת לא נוכחת בקבוצה, מהווה דוגמא אמיתית מדי מפגש לתופעה נפוצה ועצובה: המעטפות המגיעות מהבנק נערמות תחת משקולת בפינת שולחן האוכל, סגורות וחתומות עם כל המידע הקריטי על מצבה הכספי בפנים. פעם בכמה שבועות, כאשר מגיעים אורחים לארוחת ערב, מוצאות המעטפות את דרכן אל פח האשפה ומפנות את הדרך לאורחים המכובדים.
'תופעת היען' היא תופעה אנושית ידועה, שנחקרה רבות ע"י כלכלנים ופסיכולוגים. על פי התופעה, כאשר הזמנים טובים, ואנשים מרוויחים בשוק ההון הם מלאי עליצות וערנות, אולם כאשר הם מפסידים - הם נוטים לטמון את הראש בחול, להימנע מפתיחת המעטפות המגיעות מהבנק וכמובן שאינם טורחים להגיע לבנק ולבקש הסברים. ידוע, שהעיסוק בכסף עבור מרבית בני האדם כרוך במעורבותרגשית גבוהה. לכןרבים נמנעים מלהתמודד עם מצבים מורכבים, אי ודאות או הפסדים.
יעל, שבוחרת להתעלם מהכאב הכרוך בלמידה על מה שקורה בחשבונותהבנקאיים שלה, הפסידה אלפי שקלים מקופת הגמל. היא אפילו לא ידעה באיזה מסלול מושקעים כספי הפנסיה שלה. כידוע (אך לא ליעל ואחרים הדומים לה), עלינו לפקח על אפיקי השקעה השונים לבחירה בקרנות פנסיה: אפיק אגרות חוב עם סיכון נמוך ובקצה השני אפיק עם מרכיב מנייתי גבוה, שהסיכון בו הוא גדול. רבים מאתנו פשוט אינם מבינים מה כתוב במכתבים מהבנק. אם נבין - יש להניח שלא נאהב כל מילה. אם לא נכריח את עצמנו ללמוד להבין ולהפנים, לכשנזדקק לכספי הפנסיה נאכל כנראה דייסה. את זו שבישלנו בחוסר תשומת לב ומודעות לאורך השנים...
מהפך
באחד המפגשים עלתה השאלה: אם אנו מרגישים שאיננו יודעים מה נקבע עבורנו ע"י מנהלי חברות ההשקעות והביטוח המחזיקים את כספינו, אזי מה על כל אותה אוכלוסיה עצומה במדינת ישראל, שתוהה כיצד לגמור את החודש??
נראה, כי מתרחשת כאן תחילתו של מהפך חברתי, שמטרתו לתפוס את אותן "משפחות חורגות" תרתי משמע, להן אנו נחשפים בטלוויזיה, כמה שלבים לפני שאלון גל בא להוציא אותם מהבוץ. הרעיון הוא כלל לא להגיע למצב הזה. הגישה לשוק ההון צריכה להיות כמו לקופת חולים: גם אם לא אוהבים את זה - חייבים את זה. תשומת לב מיוחדת ניתנת לנושא דמי ניהול ולמיקוח על גובה העמלות. במועדון לומדים כיצד לכלכל צעדינו בתבונה במלוא מובנן של המילים, לדעת מה קורה בשוק ההון ולהבין שקורים דברים שמחייבים מעורבות ומחאה של הציבור גם כאשר לא מכריזים על זה בענק בכלי התקשורת.
החזון
"זהו שוק פרוע, יש ללכת אל הבנק עם שני אקדחים שלופים. מי שממצמץ ראשון מפסיד", אומר דודו בתסכול, מהתחושה שהוא מקבל מביקוריו בבנק. שרון מקפידה "את העצבים שלי להוציא בבנק" ורותי לעומתה שוקלת עלות מול תועלת: "אני לא אלך כי לא שווה לי להתווכח על עשרה שקלים!".
גדעון טוען, כי הבנקים מנצלים את הבורות והעצלנות של הלקוחות כדי להעצים את רווחיהם. "כשאתה נכנס לבנק יש חיישן שבודק כמה נשימות נשמת", הוא אומר בהומור. הוא גם סיפר על כך, שהתלווה לא פעם לחברי המועדון בפגישתם עם פקיד הבנק: "ישבנו מול הפקיד וביקשנו שיעזוב את המחשב, שידבר איתנו. התחלנו לשאול אותו את השאלות הנכונות. מאז, כשאותו עמית הולך לבנק, הפקיד כבר לא מתעלם ממנו", הוא מספר.
לדבריו, כ-70% מרווחי הבנקים מגיעים ממשקי הבית בישראל. לכן חשוב שבכל משק בית יהיה מי שיבין ויעקוב אחר החשבון הפרטי שלו. אך ההתגוננות, לדבריו, איננה מסתכמת במגרשנו הפרטי. "אנו באים להתגונן בפני כלכלה גלובלית מאד תוקפנית, כלכלה שחושפת כל אחד ואחד מאיתנו לכוחות איתנים של הכלכלה העולמית". החזון של גדעון הוא, שבכל בנק זמן בירושלים יימצא מועדון
השקעות מסוג זה, "שהרי בכל קהילה יש אדם מיומן שבוודאי יוכל להצטרף לבנק הזמן ולמצוא את ייעודו בניהול השקעות שכזה לטובת הקהילה!".
הבנקים המסחריים כמרכזי רווח הם עניין הגיוני לחלוטין המגובה ע"י נגיד בנק ישראל להרוויח. אם המוטו של הממשלה הוא: "בנקים חזקים=ישראל חזקה", הרי שהמשוואה המצטיירת לעיניו של גדעון היא אחרת: "בנק זמן חזק=קהילה חזקה".