לקראת סיומה של חופשת הקיץ הארוכה בבתי הספר החליט בנק הזמן הצעיר לימים של פסגת זאב להראות את תרומתו המעשית לקהילה: במשך שבוע הציע צוות בנק הזמן קייטנה עבור ילדים המתגוררים בפסגת זאב. ימי הקייטנה חולקו לנושאים: בריאות, אומנויות, סביבה, זהירות בדרכים, תרבויות ובישול.
כתבה על הקייטנה חלי הירש, רכזת בנק הזמן בפסגת זאב:
בתאריכים ה- 13/8/09 - 9/8/09 פעלה במינהל הקהילתי בפסגת זאב קייטנה לילדים ממשפחות המטופלות ע"י לשכת הרווחה ולילדים אשר הוריהם חברים בבנק הזמן. הפעילות נערכה מהשעה 8:00 עד 15:00, ובמשך היום הילדים קיבלו ארוחת עשר וארוחת צהריים חמה.
ההורים שילמו עלות סמלית וחוייבו במספר שעות אותם יצטרכו לתת במסגרת הפעילות של בנק הזמן.
המדריכים, המפעילים והעוזרים הם כולם חברי בנק הזמן, אשר נתנו מזמנם ומרצם לטובת העניין. ברצוני להודות מקרב לב לצפי, ורוניקה, רות, פנינה, רוזט, ידידה, יונה, רחלי, שרון,
מאי ולירז, יורי ואירנה, אביטל, זאב, יוסף ושירלי.
בנוסף לצוות ההדרכה נעזרנו באנשים וגורמים נוספים אשר, ללא תרומתם, הקייטנה לא הייתה מצליחה להגיע למגוון כה עשיר של פעילויות: בראש ובראשונה - ולה, דני, סף ואסקר - אשר עזרו, נתנו, סידרו, ייעצו, ובזכותם הקייטנה פעלה ותקתקה בצורה כה טובה; סחב"ק - אשר אירחו אותנו בגינה הקהילתית, תרמו לנו שתילים ונתנו לנו כלים לעבוד אתם; חיילי גרעין הנח"ל הפועלים במינהל - אשר העבירו לילדים פעילות מהנה ובעיקר ענו על שאלותיהם בקשר לצבא; מרכז הדרכה של זהירות בדרכים - אשר תרמו לנו שוטרת נחמדה להפעלה לילדים; טיפת חלב בשכונה - אשר העבירו הסבר לצוות ההדרכה לגבי תזונה נכונה ורעיונות להפעלות בנושא; גרעין דבש - אשר נתנו לנו ציוד ורעיונות להפעלות ביום ירוק; גיורא - אשר פועל בדרך כלל בבנק זמן אחר והסכים להגיע אלינו לפסגה להעביר פעילות מהנה; גדעון ברוידא - יו"ר בנקי הזמן בירושלים, אשר תרם מזמנו גם בישיבות התכנון וגם בקייטנה עצמה; וכמובן יחיאל לוי, מנהל המינהל - אשר תרם לנו חדר לפעילות במשך השבוע שבו פעלה הקייטנה.
התוצאה של כל אלו: קייטנה גדושה פעילויות ועניין...
חלי.
צעירים במרכז חוגגים בגן סאקר
ב-23/6/09 בנק הזמן הדור הבא, בנק הזמן לצעירים, קיים ערב חברים בסימן שאנטי,בגן סאקר בירושלים.
היציאה למרחב הפתוח גרמה לצעירים רבים להגיע לאירוע ולעשות פסק זמן ממרוץהחיים האינטנסיבי ותקופת המבחנים לסטודנטים שביניהם.
ניתן היה לשמוע תגובות כמו: "זה הרבה יותר טוב מלשבת ללמוד עכשיו, איזה כייףשבאתי".
הגיעו למעלה מ-40 חברים וצעירים נוספים שהצטרפו לחבריהם והחליטו בשל כך להצטרףגם הם לבנק.
התוכנית כללה, סדנאות מסאז' ודמיון מודרך, שהועברו כמובן על ידי חבריםמהבנק. יצרנו אווירה "שאנטית" על ידי פריסת שטיחים ומחצלות, נרגילות, כיבוד קלילובירות.
לסיום, אני ממליצה על שינוי אווירה ויציאה מהקופסא לשיפור ערבי החברים.
שרית כהן
רכזת תרבות ופנאי
צעירים במרכז
אומנות בבנק הזמן באזור
השתתפתי בראשון משלושה ימים מתוך "זמן אומנות" שיזם בנק הזמן באזור. מה אומר ומה
אדבר – כולי קנאה צורבת. בנק הזמן באזור הוא חדש יחסית, כשלוש שנים, אבל מה זה מוצלח!
התערוכה, הממוקמת בקומה העליונה של המתנ"ס, כוללת ציורים, תכשיטים, פיסול, רקמה ועוד ונמשכת שלושה ימים בחול המועד. הפעילויות השונות שנלוות לתערוכה הן מ-17.00 עד הלילה, אלא שבמשך היום התערוכה פתוחה לקהל, וסדרה של שקופיות בנושאים השונים המלמדים על בנק הזמן ממשיכה 'לרוץ' במתנ"ס לאורך כל היום בלי הפסקה. שני דברים היו מרשימים במיוחד: עמיתים של הבנק לבשו חולצות "בנק הזמן - אזור", וכן הצמחים הנפלאים שהיו מפוזרים בשפע בכל מקום ברחבי המתנ"ס – מתנה של משתלה מקומית לבנק הזמן .
טקס הפתיחה כלל הופעה אנרגטית של להקת צעירים "גימל 7" (לא ניתן הסבר לשם), שכללה קלידים, שתי גיטרות, בס וזמרת. אחר כך היה תור הברכות, חלוקת מתנות קטנות בין הפעילים, והופעה של עמיתים, שהעידו על השמחה והתועלת שיש להם מההשתייכות לבנק הזמן. בחלק השני של הערב ניתנו סדנאות (צילום, הרזייה), והחלק השלישי היה מרשים במיוחד: 4 עמיתים של הבנק הקריאו בפני הנוכחים שירים שכתבו. גם השירה היתה משובחת וגם הסיפורים האישיים של העמיתים הכותבים האלה היו מרתקים.
"...הצטרפו לבנק הזמן. זה רעיון נפלא!"
הגיליון החגיגי המורחב של 'במתנ"סים', לרגל מלאת 40 שנה לחברה למתנ"סים, שיצא לאור בספטמבר 2009, הוקדש לסיפורים מההיסטוריה וההווה של החברה. במדור שכלל מאמרים בנושא "המתנ"ס כמרחב מאפשר" הופיע הראיון הזה עם אבי קלוגר, פרופסור בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, ועמית בבנק הזמן בקריית מנחם. תודה לעורכת 'במתנ"סים', אלישבע מאי.
"המתנ"ס העביר אותי מחיי ניכור של פרופסור באוניברסיטה, שגר בשכונה נאה, יוצא בבוקר מהבית וחוזר בערב, לאדם מעורב בקהילתו עם תחושת שייכות, חיבור ומשמעות לחיים", אומר פרופסור אבי קלוגר בקול שקט ומשכנע. קלוגר, בשנות ה-50 לחייו, מתגורר בשכונה החדשה גבעת משואה בירושלים, הגובלת בשכונות קריית מנחם-עיר גנים וקריית היובל. למסתובב בשכונות בולט לעין הניגוד בין שתי השכונות, בין בתי שיכון עלובים ומוזנחים לעומת בתים מטופחים עם גינות נוי סביבם. עזובה, לכלוך, תוספות בנייה לא מתוכננות, חבלי כביסה המתנופפים לכל עבר מאפיינים את רוב הרחובות בקריית מנחם, שבה מתגוררים עולים חדשים רבים מארצות רוסיה ומאתיופיה, לצד ישראלים ותיקים, רובם במצב סוציו-אקונומי נמוך.
מה מביא פרופסור בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, איש בעל שם גם מחוץ לישראל, שזכה בפרסי יוקרה ובהצלחה מקצועית גדולה, אדם שפיתח תיאוריה בנושא פסיכולוגיה חיובית והשפעתה על החיים הפרטיים והמקצועיים להיות כל כך מעורב במינהל הקהילתי בשכונת קריית מנחם-עיר גנים? מה מביא אותו לומר בפתיחות רבה, שהמינהל הקהילתי שינה בעצם את חייו. התשובה, שעליה מיד נספר, מתמצית במשפט אחד, שאותו אומר קלוגר ובו מיטיב לסכם את הרעיון כולו: "המתנ"ס הוא גוף מאפשר, מאפשר לפרטים ולקבוצות להגשים חלומות ולבנות קהילה ראויה לכול".
וכך הוא מספר כאילו היה זה סיפור על אדם אחר ולא על עצמו, סיפור שכמותו הוא מרבה לספר בבתי אבות בשכונה ובמועדון הקשישים של המינהל הקהילתי:
לפני כחמש שנים הגעתי לראשונה למינהל הקהילתי בקריית מנחם, כדי לרשום את בני לצהרונים שהמינהל הפעיל בבית הספר בשכונה שבה אנחנו גרים, גבעת משואה. בעודי ממתין לתורי, נפלו עיניי על פרסום של בנק הזמן. לא ידעתי מה זה. עד לאותו יום לא שמעתי על הרעיון הנפלא הזה. קראתי את הפרסום ואמרתי למזכירה שאני מעוניין להירשם. היא הפנתה אותי לרכזת של בנק הזמן, איילה וול. איילה סיפרה לי על הרעיון ושאלה במה אני רוצה להתנדב. עניתי לה, שאני יכול לתת ייעוץ ארגוני למנהל המינהל ולמי שרוצה. לשאלתה מה אני מבקש בתמורה, עניתי שאני צריך לחשוב, כאשר ביני לבין עצמי תהיתי – מה הם בכלל יכולים לתת לי. זמן קצר לאחר מכן התחלתי לעבוד עם בני לוי, מנהל המינהל הקהילתי באותם ימים (היום מנהל המתנ"ס במועצה האזורית שפיר). עם הזמן התיידדנו והידידות הזאת נשמרת עד היום.
כעבור שבועות אחדים סיפרתי על בנק הזמן לידידה שלי והיא נזפה בי על שאיני מקבל תמורה, כי זה בניגוד לכל הרעיון. ניגשתי לאיילה ואמרתי שאני רוצה שיעורים בפיתוח קול. הפנו אותי לאדם מסוים בקהילה, שעסק בכך, אך לאחר ששמע אותי אמר: "אני לא יכול לתת לך שיעורים, כי יש לך בעיה במיתרי הקול. תיגש לרופא מומחה". ידעתי שהיא צודק, כי כבר בעבר מישהו אמר לי זאת. המשכתי להתלבט מה לבקש בבנק הזמן. והנה ראיתי שהם מציעים מסג' והחלטתי שזה מתאים לי. כך הגעתי לאישה בשם מירה קדם. מירה גרה בבלוקים המדכאים והישנים של קריית מנחם. למען האמת, הלכתי די בחשש. פתחה לי את הדלת אישה נאה, בערך בגילי. ראיתי לפניי דירה קטנה מטופחת, עם מיטת טיפולים, נרות ומוזיקה חרישית. לאחר טיפול או שניים כבר הבנתי שמירה נותנת טיפול איכותי, כמו בספא יוקרתי, בלב שכונת עוני. כשהיא נגעה בי בירכיים הרגשתי שדמעות נקוות בעיניי. בסוף הטיפול שאלתי אותה לפשר הדבר, אבל היא לא ידעה.
מכל מקום, וזה סיפור בתוך סיפור, כבן להורים ניצולי שואה, היו לי טראומות בילדות. ניסיתי לטפל בהן, אך ללא הצלחה. בינתיים, המשכתי לקבל טיפולים אצל מירה ותוך שבועות אחדים הדמעות הפכו לבכי, לצרחות, לתמונות מהילדות שעלו בי ולא עלו קודם באף טיפול פסיכולוגי שהייתי בו. אמרתי לה, שהיא צוחקת על עצמה על כך שהיא אישה פשוטה, בת כפר ממושב אורה, אבל הידיים שלה ריפאו את מה שמיטב הרופאים ברחביה לא הצליחו לרפא. את שואלת איך היא הצליחה? אולי בגלל שהייתה בה החמלה להבין, לשמוע ולא להיבהל.
והיה עוד דבר הקשור למצבי הפיזי. מגיל 17 סבלתי מכאבי גרון, שנתנו לי תחושה של מחנק. בדקתי את העניין אצל רופאים שונים, אבל לא נמצאה לכך שום סיבה פיזיולוגית. סבלתי מאוד. ההתמודדות
שלי הייתה עבודה רבה. כל היום הייתי עובד וכך שוכח מהכאבים, אבל לא הייתי אדם מאושר, כי זה לא איפשר לי להיות באמת שמח ולחיות. באחד הטיפולים אצל מירה היא נגעה לי בצוואר. הרגשתי שהכאב חולף. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שלא חשתי כאבים. יצאתי ממנה נסער. המשכתי בטיפול והיום אני כמעט שלא סובל יותר מכאבי גרון.
בינתיים, בשנים האלה, בנוסף לעיסוקיי באוניברסיטה ובמתן ייעוץ לחברות שונות ברחבי העולם, למדתי להיות מספר סיפורים. התחלתי ללכת לבתי אבות בשכונה וגם הייתי מעורב בחוג לקשישים במינהל הקהילתי. הייתי מספר להם סיפורים, חלקם פרי דמיוני וחלקם פרי עטם של סופרים שונים ואף הצלחתי להוציא מהקשישים האלה סיפורי חיים. נהייתי יותר ויותר מעורב בקהילה, לקחתי חלק באירועים שונים שהמינהל הקהילתי קיים, באירוע "נר מחבר" בחנוכה, למשל, היו אצלי בבית משפחה מאתיופיה ומשפחה מאוקראינה והיה מפגש מעניין. הכרתי אנשים נפלאים שבשום אופן לא הייתי יכול להכירם ללא המעורבות שלי בקהילה. באחת הפעמים חיפשתי מקום לקיים בו סדנאות בשיטה שפיתחתי בפסיכולוגיה חיובית. קשישה אחת מהקבוצה לקחה אותי לבית התמחוי הסמוך למינהל הקהילתי והחלטתי להעביר שם את הסדנאות. במשך שנה שלמה קיימתי בבית התמחוי סדנאות בפסיכולוגיה חיובית! הבאתי לשם סטודנטים שלי מהאוניברסיטה ואנשים מהשכונה ואף מחוצה לה, שרצו ללמוד את השיטה ולעולם לא היו יכולים לעשות זאת במסגרת פרטית. התשלום היחיד שביקשתי מהם, היה תרומה לבית התמחוי, כל אחד לפי יכולתו, אם זה בכסף, אם בבגדים או במוצרים אחרים.
הקשרים התרחבו גם מעבר לשכונה וכך הכרתי עובד במינהל הקהילתי השכן, יובלים (בקריית היובל), איש נפלא בשם מייק לייטר. התחלנו, אשתי ואני, להצטרף אליו לסיורים בשכונה והתפתחה בינינו ידידות נפלאה.
המעורבות שלי בקהילה הביאה אותי גם לשכונות אחרות בעיר. היום בערב, למשל, אני מעביר סדנה בפסיכולוגיה חיובית למתנדבים במינהל הקהילתי ברמות אלון. זו סדנה מקצועית, שאני נותן אותה במקומות רבים בעולם תמורת תשלום כמובן, והנה כאן, בקצה אחר של העיר, אני מתנדב לתת לתושבים כלים כאלה ללא כל תשלום והנתינה הזאת עושה אותי לאדם מאושר.
אני מרגיש שיש בעיר גנים משהו שאין בשכונות כמו רחביה וגבעת משואה. יש שם חום אנושי ויש לאנשים יותר פנאי אחד לשני. אולי בגלל שאין להם תעסוקה ואולי בגלל שזו תרבות אחרת. אבל החיבור הזה בין אנשים כמוני, שיש להם כסף וידע, לבין אנשים שיש להם דברים אחרים, כמו חום אנושי ולב רחב, עבורי זה חיבור משלים. חשוב לי לייצר חיבורים כאלה, כי אני מאמין שזה מה שיוצר את החוסן החברתי שלנו גם בעיר וגם במדינה.
אני רואה שחיבורים כאלה קורים. אנשים נוספים מגבעת משואה באים להתנדב במינהל הקהילתי, מלמדים אנשים מבוגרים, מלמדים ילדים, עושים כל מיני דברים שהתאפשרו להם בזכות המינהל הקהילתי, שיוצר את ההזדמנויות האלה. אז במקום לשבת ביום שישי ולקטר על מה שאין, אני מרגיש שאני יכול לעשות דברים קטנים כדי שיהיה יותר טוב לאנשים אחרים וגם לעצמי. כל המעגלים האלה נותנים לי תחושה של שייכות ומשמעות.
אני חושב שאולי בהתחלה הסתכלו עליי בצורה קצת מוזרה, אולי תהו מה פרופסור כמוני מוצא אצלם בשכונה. אבל מהר מאוד ראו אותי כבן אדם.
כרגע אני מעורב בהפקה של יום ירושלים בשכונה. הצעתי לחגי עטיה, מנהל המינהל הקהילתי, לעשות פסטיבל שמראה את העוצמות של השכונה. עכשיו העובדת הקהילתית מרימה ערב כזה, שבו ביום ירושלים יהיו בתים פתוחים בשכונה, באחד מהם אני אספר סיפורים. אוטובוס יעבור בין האתרים השונים בשכונה ויסיע את הבאים מאתר לאתר. בהכנת הערב מעורבים מעגלים שונים מהקהילה, חניכי תנועות הנוער, גרעיני שירות הנמצאים בשכונה, צעירים עולים מאתיופיה ואחרים. בערב הכנה שהתקיים לפני כשבוע השתתפו כ-40 איש!
לקוראי העיתון אני רוצה לומר – הצטרפו לבנק הזמן. זה רעיון נפלא.
לחברה למתנ"סים אני אומר, ראו את תפקיד הרכזים, שלא פעם קשה להשיג להם מימון, כהשקעה שחוזרת ומתגלגלת בקהילה בדרכים שאי אפשר לשער. שווה להשקיע בהם את המשאבים הדרושים. הרבה יותר זול ליצור קהילה שתומכת אחד בשני מאשר אחר כך לטפל באנשים במערכות המשפט, הבריאות והחינוך.
לגופים אחרים אני אומר, שהמבנה הקהילתי נותן מענה אפקטיבי לכל מיני חסרים הקיימים בחברה. הנה דרך זולה לממשלה לקדם דברים המתאימים לערכים של המדינה ושל היהדות.
אני ממשיך להיות מעורב בבנק הזמן, אבל היום כבר קשה לי להגיד איפה אני תורם ואיפה נתרם. כל הגבולות נפרצו והכול כבר מעורבב. המסקנה הברורה שלי היא, שהכול קרה בזכות המינהל הקהילתי, שיוצר מקום המאפשר לאנשים לבנות קהילה.
בנק הזמן גינות העיר יוצא לטייל
עמיתים של בנק הזמן 'גינות העיר', עם כמה ידידים ובני זוג, ערכו טיול בן יום אחד לאזור זיכרון יעקב ובנימינה. המסלול כלל צפייה במסיק זיתים, ביקור בגני הנדיב, ארוחת צהריים במסעדה צמחונית מעולה; אלא שהיו גם שתי חוויות מרתקות במיוחד: הביקור בקיבוץ של קהילת בית אל והסיור במקומות ההיסטוריים של בנימינה, שערך עבורנו נמרוד גלעד, תושב בנימינה וחבר לשעבר בבנק הזמן המקומי.
הרצאה על ההיסטוריה של בנימינה
קוצ'ינג למפעילי בנק הזמן ירושלים
רכזים וראשי אשכול בבנקי הזמן בירושלים השתתפו במהלך ספטמבר בסדנה מיוחדת במינה: קוצ'ינג בישול. לכאורה, צירוף מילים מוזר. אלא שבתום הסדנה ההיגיון שבצירוף הזה היה ברור לגמרי. גיורא ויינבך, עמית בבנק הזמן גינות העיר, שהוא מאמן מומחה ושף, ריכז בשלושה מפגשים בני 4 שעות כל אחד מה שהוא עושה, בדרך כלל, בעשרה מפגשים או יותר: הבישול וכל הכרוך בו הוא יוזמה אנושית, שדורשת מיומנות, ארגון, עבודת צוות, יעילות, יצירתיות, דמיון, תושייה וחריצות. וכל אלה הם כלים שמאפיינים אדם שמסוגל להיות מנהיג, מארגן, מחולל, יוזם.
מטרת הסדנה היתה לבנות קשרי קרבה בין האחראים על תפקודם השוטף של בנקי הזמן בירושלים, כדי לאפשר עבודה משותפת יעילה יותר ולימוד הדדי. וכל זה, תוך כדי בישול משותף והנאה מהאוכל.
בסדנה השתתפו מיכל, שולמית, חנה, רחל ושושי מבנק הזמן קריית מנחם; שרה ומזל מבנק הזמן לב העיר; דנה, מבנק הזמן צעירים במרכז; שרה, חלי ,ידידה, יונה ורחלי מבנק הזמן בפסגת זאב; מרים ואפרת מבנק הזמן ברמות; חוה, אורנה, אביבה, שירה וגדעון מבנק הזמן גינות העיר; איילה, המנחה העירונית של בנק הזמן בירושלים.
ברצוננו לפתוח במסורת של מפגשים עירוניים של כל ראשי האשכול בירושלים בשכונות שבהן פועל בנק הזמן, במטרה לחזק את המנהיגות המובילה של בנק הזמן, להוקיר אתכם על העבודה המבורכת שאתם משקיעים לקידום התוכנית, ולאפשר מפגשים מלמדים ומפרים בין העוסקים במלאכה.
אנו מזמינים אותך להצטרף לסדנאות מעשירות וחווייתיות לראשי האשכול של בנק הזמן בלבד שיועברו על ידי חבר בנק הזמן במרכז תרבות עמים,
גיורא ויינבך- מאמן מומחה ושף באיגוד השפים העולמי בנושא:
קואצ'ינג בבישול- אימון משולב בחוויה קולינארית של בישול וטעימות
הסדנאות ייערכו בימי שלישי בחצר ביתו הנעימה של גיורא
הסדנה בת שלושת המפגשים היתה מצוינת. המשתתפים בסדנה הפיקו תועלת אישית לא מבוטלת ובתוך כך למדו להכיר את עמיתיהם לעבודת בנק הזמן ברחבי העיר. בסופו של המפגש האחרון הקריאה אורנה את דברי התודה האלה לגיורא, בשם כל המשתתפים:
גיורא היקר,
אי אפשר לתאר במילים את החוויות שעברנו אתך,
מבחינה אחת - קושי בהתמודדות, מי אני? מה אני?
מהצד השני - חוויה קולינארית מדהימה,
כשעל הכל ניצחת (תרתי משמע) במקצועיות, חינניות, וחיוך לא פוסק.
התרשמנו מאוד מיכולת הנתינה האינסופית שלך,
טוב הלב, והרצון הכן והאמיתי לעזור לנו לעצמנו מכל הבחינות.
תודה על הכל!
תודה על כל הארוחות הטעימות, שנתנו הרגשה של טעם של עוד!
באהבה רבה,
המשתתפים בסדנה.
גיורא ויינבך בפעולה
דנה דרחי, מבנק הזמן צעירים במרכז, טרחה ורשמה את המתכונים האלה עבור כולם:
שטרודל פירות
מטגנים ענבים ותפוחים חתוכים (אפשר פירות אחרים), עד שמתרככים.
מוסיפים לתערובת סירופים ומכל טוב (אנחנו הוספנו רכז רימונים, סוכר חום, תמצית רום ותמצית וניל, ליקר, אפשר להוסיף סירופ מייפל).
את תערובת הפירות מניחים על בצק פילו , חתוך למרובעים קטנים (בערך כף או 2 מהתערובת לריבוע) וסוגרים את הבצק (עוטפים או מכווצים שידבק). ניתן למשוך את הבצק בביצה טרופה, ו- לתנור!!!
* את המנה ניתן להכין מראש ולהקפיא לאחר שהתערובת עטופה בבצק, להכניס לתנור לקראת בואם של אורחים.
קינוח שחבל על הזמן!!!!
חסה ממולאת
השתמשנו באורז מאודה שהיה בו אנטיפסטי ועשבי תיבול.
הנחנו את התערובת בקצה עלה חסה וגלגלנו (העלים היו חיים).
סידרנו בתבנית, שפכנו מעל רוטב עגבניות, מעט מהתרביך ועשבי תיבול.
מכניסים לתנור לחצי שעה בערך.
טעים!!!!
סלט מעולה
מלפפון מקולף וחתוך שרוי במלח- לסחוט קצת את המיץ ממנו (עם הידיים!!!) ולהוסיף לקערה את המלפפון והמיץ.
כרוב קצוץ (כנראה גם שרוי במלח)- שוב, לסחוט את המיץ ולהוסיף הכל לקערה.
להוסיף בצל קצוץ, קצת מלח, שמן זית, חומץ בלסמי, מיץ לימון, אפשר להוסיף חרדל.
הוספנו מעל עגבנייה פרוסה לקישוט...
בגינה הקהילתית המוזיאון לטבע, סוכות, 8 באוקטובר, 2009
עורך העלון: גדעון ברוידא
בנק הזמן 'גינות העיר'
יש לך תגובה? שאלה? הצעה למאמר לעלון?